איך קוראים את התנ"ך ואת הברית החדשה?

אם אתה יהודי או יהודייה והקלדת את השאלה הזאת, סביר שאתה לא יודע איפה להתחיל. רוב הכתבים שמכונים בנצרות "הברית הישנה" הם בעצם התנ"ך המוכר — את זה אתה כבר יודע. אבל מה זה הברית החדשה? איך זה בנוי? באיזה סדר לקרוא? מה זאת בכלל "בשורה"? ולמה יש ארבע מהן?

הדף הזה ינסה לתת מדריך קצר וכן. בלי לדחוף אותך אל מסקנה. רק כדי שתדע מה אתה מחזיק ביד אם תקח את הספר.

כמה מונחים קודם

• התנ"ך — אוסף הכתבים המקודשים של העם היהודי. שלושה חלקים: תורה, נביאים, כתובים. נכתב לאורך כאלף שנה עד סביבות 400 לפנה"ס. בנצרות הוא נקרא "הברית הישנה" וכלול במלואו בכתבי הקודש הנוצריים.
• הברית החדשה — אוסף כתבים מהמאה הראשונה לספירה על ישוע ועל תלמידיו הראשונים. שמו ("ברית חדשה") לקוח מנבואת ירמיהו (פרק ל"א) על "ברית חדשה" שיכרות ה' עם ישראל.
• ישוע מנצרת (בעברית של זמננו מקובל "ישו"; בעברית-ארמית של זמנו: ישוע) — מורה דתי יהודי שחי בארץ ישראל במאה הראשונה. הוצא להורג על ידי השלטון הרומי באמצעות צליבה בערך בשנת 30 לספירה. הטענה הנוצרית הספציפית עליו היא שהוא היה גם אלוהים בצורה אנושית.
• הבשורות (בשורות = בשורות טובות) — ארבע ביוגרפיות קצרות של חיי ישוע. שמותיהן: מתי, מרקוס, לוקס, יוחנן. שמותיהם של מחבריהן המסורתיים: כולם תלמידים של ישוע או של תלמידי תלמידיו, מהמאה הראשונה.
• השליחים — קבוצת התלמידים הקרובים של ישוע, שלאחר מותו ותחיית המתים (לפי הטענה הנוצרית) יצאו לפרסם את הטענה עליו ברחבי האימפריה הרומית.
• שאול התרסי (גם: פאולוס) — יהודי מהמאה הראשונה, פרוש בהכשרתו, שבתחילה רדף את התנועה הנוצרית ובהמשך הצטרף אליה. כתב כשליש מהברית החדשה — בעיקר מכתבים לקהילות נוצריות.
• מסורת המשיחיים היהודים — תנועה של יהודים שמאמינים בישוע כמשיח אך ממשיכים לחיות חיים יהודיים. הם לרוב משתמשים במונחים ישוע, ברית חדשה, משיח, ולא במונחים ישו, הברית החדשה הנוצרית.

תשובה קצרה וכנה

הקריאה הנוצרית את התנ"ך והברית החדשה היא כי שניהם, יחד, מספרים סיפור אחד שמתפתח. התנ"ך מציב את הבמה, את הברית, את הציפיות. הברית החדשה — לפי הטענה הנוצרית — מתעדת מה קרה כשמה שצפו בו הגיע. אם אתה רוצה לקרוא, יש סדר שעוזר.

מה לקרוא ראשון אם אתה יהודי

אם הרקע שלך הוא יהודי — אתה כבר מכיר את התנ"ך, ולא צריך לחזור לבראשית. מה שכן עוזר זה לקרוא קודם את אחת מהבשורות. ספציפית: הבשורה לפי לוקס.

למה לוקס? כמה סיבות. לוקס נכתב על ידי רופא יווני (כך לפי המסורת), והוא הכותב היחיד מבין כותבי הבשורות שלא היה יהודי במוצא. כתוצאה מכך הוא טורח להסביר דברים שכותב יהודי היה מניח. זה דווקא שימושי אם נכנסים מהצד היהודי וזקוקים לבדיקה איך מי שמחוץ למסורת מתאר את הדמות.

לוקס גם מציין שיש לו עניין היסטורי מובהק: הוא פותח את הספר בקביעה שהוא ערך מחקר "מההתחלה" ושוחח עם עדים מקוריים. זאת לא טענה דתית סתם — זאת קביעה היסטוריוגרפית.

הוא לוקח כשעתיים-שלוש לקריאה. אפשר באמת לקרוא אותו בישיבה אחת.

מה לקרוא אחרי הבשורה הראשונה

אחרי לוקס, ההגיוני הוא לקרוא את ספר "מעשי השליחים" — שגם נכתב על ידי לוקס, כהמשך ישיר של הבשורה שלו. הספר הזה מתעד מה קרה בשבועות, החודשים, והשנים שלאחר תחיית המתים (לפי הטענה הנוצרית) — איך התנועה התחילה בירושלים, איך התרחבה החוצה, איך הגיעה לעולם היווני-רומי.

מעשי השליחים מעניין במיוחד למי שמגיע מרקע יהודי, כי הוא מתעד את המעבר של התנועה מהיותה תנועה יהודית פנימית להיותה תנועה שכוללת גם לא-יהודים. הוא מתעד את הוויכוחים על השאלה: האם לא-יהודים שרוצים להצטרף צריכים קודם להפוך ליהודים? התשובה שהתקבלה (לאחר ויכוח חריף — תיעוד שלו בפרק ט"ו) הייתה לא — אבל יהודים שהאמינו בישוע המשיכו לקיים חיים יהודיים.

זה תיעוד היסטורי משמעותי. הוא משנה את הקריאה המקובלת של "הנצרות חליפה את היהדות" — בקריאה הקרובה לכתבים עצמם, לא זאת התמונה.

מה לקרוא אחרי מעשי השליחים

אחרי מעשי השליחים, הצעד הטבעי הוא לקרוא את אחד ממכתבי שאול. הקרוב ביותר ליהודי שקורא בפעם הראשונה הוא המכתב לקהילה ברומא — בעברית מוכר כ"אל הרומיים".

המכתב הזה כתוב על ידי שאול היהודי לקהילה ברומא שהייתה מעורבת — חלקה יהודים, חלקה לא-יהודים. הוא מציג ניסוח שיטתי של הקריאה הנוצרית של התנ"ך — איך אבות הברית (אברהם, משה, דוד) מובנים מחדש לאור ישוע. שאול לא מציע להפסיק להיות יהודי. הוא מציע קריאה ספציפית של היהדות.

ישנו בו גם פרקים (9-11) שמתייחסים ישירות לשאלת היהודים שלא קיבלו את ישוע. הקריאה של שאול במקום הזה — שראויה לקריאה מדוקדקת — היא לא של החלפה אלא של המשך. הוא טוען שאלוהים לא דחה את עמו ולא ידחה אותו.

מה לקרוא אחר כך

אם הגעת עד לכאן — קראת בשורה, את מעשי השליחים, ואת אגרת אל הרומיים — קראת בערך 200 עמודים, ויש לך הבנה ראשונית של הברית החדשה. מכאן אפשר ללכת בכמה כיוונים: לקרוא את הבשורה לפי יוחנן (אחרת בסגנון מהשלוש האחרות, יותר תיאולוגית), לקרוא את אגרת אל העברים (שמדברת ישירות על הקשר בין הקריאה הנוצרית לבין מערכת המקדש), או לחזור לתנ"ך עם הקריאה הזאת בראש.

איך הנצרות קוראת את התנ"ך

באחת מהבשורות (לוקס) מסופר על ישוע, לאחר תחיית המתים, מתהלך עם שניים מתלמידיו לעמאוס. הם לא מזהים אותו. הוא שואל אותם מה הם דנים, והם מספרים לו על מה שקרה לישוע (בלי לדעת שזה הוא). אז, לפי הסיפור, "החל ממשה ומכל הנביאים, ביאר להם את כל הכתובים את אשר אודותיו."

זאת תמצית הקריאה הנוצרית של התנ"ך — שכל התנ"ך, באופן שיטתי, מצביע על משהו או מישהו, ושישוע הוא מי שאליו זה מצביע. זאת לא קריאה שמבטלת את הקריאה היהודית של אותו טקסט. זאת קריאה ספציפית, ואפשר לחלוק עליה. אבל היא הקריאה המוצעת.

ביוחנן, ישוע מצוטט כאומר ליהודים בני זמנו: "חוקרים אתם את הכתובים כי חושבים אתם שיש לכם בהם חיי עולם — והם המעידים עלי." גם זאת טענה. גם עליה אפשר לחלוק. אבל זאת הטענה שהנצרות עומדת מאחוריה.

דברים שכדאי לדעת לפני שקוראים

ראשית, היחידה היסודית בכתבי הקודש היא לא הפסוק. היא היחידה הספרותית. פסוק בודד מנותק מהקשרו יכול להיות מטעה. לכן, אם קוראים — קוראים פיסקה, פרק, או יחידה ספרותית שלמה, לא פסוקים בודדים.

שנית, מצוטטים כאן רבים מהתנ"ך. ככל שתכיר את התנ"ך טוב יותר, תזהה ציטוטים ורמיזות שאחרת היו נראים כסתם משפטים. ההכרה היהודית של התנ"ך היא יתרון בקריאת הברית החדשה.

שלישית, יש בערך 27 ספרים בברית החדשה. הם לא ערוכים בסדר כרונולוגי. הסדר הנוכחי הוא בערך לפי סוג — הבשורות, אז ספר ההיסטוריה (מעשי השליחים), אז המכתבים, ובסוף ספר אחד נבואי-חזיוני (חזון יוחנן). זה לא הסדר שבו הם נכתבו.

ומה עכשיו?

אם אתה מתחיל לקרוא ויש לך שאלה ספציפית — או אם תרצה לדעת מה הקריאה הנוצרית של פסוק או של פרק מסוים בתנ"ך — אפשר לדבר. הצ׳אט שלנו חינמי, פרטי, בעברית. אין שום לחץ להגיע למסקנה. אתה מתחיל ואתה מסיים מתי שתרצה.

מאיפה זה בא בכתבי הקודש

• תהילים קי"ט:105 — "נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי"
• ישעיהו נ"ה:10-11 — דברי אלוהים שלא ישובו ריקם
• לוקס כ"ד:27 — "מן משה ומן הנביאים ביאר להם את הכתובים"
• יוחנן ה':39 — "חוקרים אתם את הכתובים... והם המעידים עלי"
• טימותיוס ב' ג':16 — על השימוש בכתבי הקודש בלימוד
• מעשי השליחים י"ז:11 — היהודים בבריאה שבדקו את הכתבים יום יום